פסק-דין בתיק ת"א 2106-10

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").

רקע כללי

1.      התובע יליד 28.06.1990, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.05.2008, כאשר רכב שבו הוא נסע החליק והתנגש בקיר; ממקום התאונה הועבר התובע לבית חולים שערי צדק, שם נבדק בחדר מיון ושוחרר לאחר מכן באבחנה של כאבי גב תחתון והמלצה לנטילת משככי כאבים לפי הצורך, ומעקב רפואי; כן הומלץ על מנוחה של 3 ימים.

2.      הנתבעת 2 (להלן:" הנתבעת") הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה בביטוח חובה את הרכב שבו נסע התובע בזמן התאונה.

3.      אין מחלוקת בשאלת האחריות, אלא אך בשאלת שיעור הפיצויים להם זכאי התובע.

הנכות הרפואית

4.      לבדיקת התובע מונו שני מומחים מטעם ביהמ"ש: בתחום הפסיכיאטריה ובתחום מחלות עור ומין.

תחום הפסיכיאטריה

5.      בתחום הפסיכיאטריה מונתה ד"ר רמונה דורסט לבדיקת התובע. בחוות דעתה מציינת ד"ר דורסט כי האפקט הוערך כמצומצם ומעט ירוד; לצד הסבל האוטנטי, קיימת מידה של הגזמה מכוונת במטרה להשיג רווחים משניים; עונה לשאלות לעניין; אין הפרעה בדרך החשיבה; התפיסה הוערכה כתקינה; דיווחיו של התובע על קיומן של אילוצינציות ראיה ושמיעה אינן אוטנטיות, ותפקודיו הקוגניטיביים של התובע הוערכו כתקינים ברמה הקלינית.

ד"ר דורסט מציינת כי התובע קיבל טיפול תרופתי בקלונקס ולוסטריל, אותן נטל לפרק זמן קצר בלבד והפסיק; הוא היה בשני ביקורים אצל פסיכיאטרית עם מרווח של מספר חודשים בין הביקור הראשון לשני; לא הוצגו רישומי מעקב אצל הפסיכיאטרית.

ד"ר דורסט מציינת עוד גורם דחק אצל התובע, שאינו קשור לתאונה, אלא מתקשר עם מותו של בן דוד של התובע שנדרס ע"י אחר בכפר לאחר קטטה.

ד"ר דורסט מציינת כי קיימת תגובה פוסט טראומתית המועצמת ומוגזמת במכוון במטרה להשיג רווחים משניים גדולים ככל הניתן מתאונה זו.

6.      ד"ר דורסט שלחה את התובע לבדיקה נוירו-פסיכולוגית לשם אישוש ושקילת שאלת ההתרשמות הקלינית. הבודקת, ד"ר אורלי קמפף שרף, הגיעה למסקנה שקיימת עדות לקווים של אישיות בלתי בשלה עם אינטליגנציה בתחום הנמוך, ומציינת כי התובע לא השקיע מאמץ הולם בכל המטלות, במידה המחשידה להחמרה מכוונת של ביצועים ירודים להשגת רווח משני; אין במבחנים עדות למשבר או להפרעה נפשית פעילה, או ל- PTSD. עוד מציינת הבודקת כי קיימת עדות לקיומה של הפרעת אישיות בלתי בשלה שמקורה בילדות.

7.      לסיכום מציינת ד"ר דורסט, כי ההסתמנות הקלינית מהבדיקה, התיעוד שעמד לראשותה והבדיקה הנוירו-פסיכו-דיאגנוסטית של התובע, מעלים שהתובע סובל מהפרעה נפשית פוסט טראומתית קלה בחומרתה, ולצידה מידת הגזמה מופרזת להפקת רווחים משניים מהתאונה שבגינה מוצגת תמונה קלינית קשה מכפי שהיא באמת.

ד"ר דורסט מעריכה את תרומת התאונה בכ-5% נכות נפשית צמיתה, לכל היותר, בהתאם לסעיף 34(ג-ד) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי.

תחום מחלות העור והמין

8.      בתחום מחלות העור מונה פרופ' א. אינגבר לבדיקת התובע. בחוות דעתו מציין פרופ' אינגבר כי הוא מצא אצל התובע רבדי פסוריאזיס טיפוסיים מפוזרים בגפיים ובגוף, כולל בגניטליה ובקרקפת.

עוד מציין פרופ' אינגבר כי אין ספק שהתובע סבל מפסוריאזיס טרם התאונה, כפי שעולה מדבריו ומתיקו הרפואי.

פרופ' אינגבר מוסיף כי, מחלת הפסוריאזיס יכולה להתפרץ או להחמיר אחרי סטרס נפשי, ומקובל לקשור בין אירוע סטרסוגני והופעת הפסוריאזיס אם טווח הזמנים בין שני האירועים הוא כחודש ימים; לדבריו, התאונה היתה אירוע סטרסוגני אצל התובע, אשר גרמה להחמרת הפסוריאזיס בשיעור של 50%. פרופ' אינגבר העריך את נכותו של התובע בגין פסוריאזיס בשיעור 30%, לפי סעיף 80(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי, מותאם.